פסק-דין בתיק ת"א 2622-05

הרקע והצדדים

1.         המנוח, שלמה אביחנן ז"ל (להלן: " המנוח"), נכה צה"ל כבן 52, נמצא ביום 6/8/03 כשהוא צף על בטנו על פני המים בבריכת השחייה "בית הלוחם". הוא נמשה מהמים במצב של חוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, וצוות הבריכה החל בביצוע החייאה. כעבור מספר דקות הגיעה למקום גם ניידת טיפול נמרץ, וצוות מגן דוד אדום (להלן: " מד"א") המשיך בהחייאה תוך שפינה את המנוח לבית החולים איכילוב (להלן: " האירוע"). כעבור שבוע נפטר המנוח בבית החולים (תעודת פטירה סומנה ת/3).

התביעה שלפניי היא תביעת רשלנות, שהוגשה על ידי משפחתו של המנוח נגד מי שלטענתם היו צריכים להשגיח עליו בעת השחייה ולהגיש לו עזרה ראשונה במקרה הצורך. יצוין כי אחת מן השאלות העובדתיות המרכזיות בתובענה היא סיבת מותו של המנוח - ובנושא זה הוגשו מספר חוות דעת מאת מומחים רפואיים בתחומי הקרדיולוגיה והנוירולוגיה.

2.         המנוח, יליד 14/8/1951, התגורר לבדו והיה רווק במותו. התובעים מס' 2 ו-3, ניסים אביחנן ומלי כהן, הם אחיו ואחותו של המנוח; התובעים מס' 8-4 הם ילדיהם של שני אחים נוספים של המנוח, שרה וחנן, שנפטרו לפניו (יחדיו יכונו להלן: " התובעים"; ראו עדותה של מלי בעמ' 59 ש' 12-5).

במלחמת יום הכיפורים ספג המנוח פגיעה מכדור רובה שהסבה לו נזק נוירולוגי ניכר. הוא עבר סידרה של ניתוחי מוח ולאחר מכן שיקום ממושך בבית לוינשטיין; בנוסף, מאז הפגיעה סבל המנוח מאפילפסיה וקיבל טיפול תרופתי קבוע למניעת התקפים (בתרופות "אפנוטין" ו-"לומינל"), וכן סבל משיתוק בפלג גופו השמאלי. לאחר ששוקם והשיג מידה מסוימת של עצמאות בניידות ואפילו בתעסוקה, במרוצת השנים חלה החמרה בתפקודיות של המנוח - ומספר פעמים הוא איבד שיווי משקל ונפל, עד שנזקק לכיסא גלגלים. בסופו של דבר הוכר המנוח על ידי משרד הביטחון כנכה בשיעור 100% לצמיתות וכזכאי להשגחה צמודה של מלווה (ראו עדותה של מלי בעמ' 53 ש' 14-8 ובעמ' 54 ש' 3 עד עמ' 55 ש' 2; כן ראו נ/3 - מכתב בקשה להגדלת היקף הליווי וקבלת כיסא גלגלים).

חרף נכותו הקשה, במשך כל השנים מעת שנפצע במלחמה ועד שנפטר נהג המנוח לעסוק בשחייה, לפחות פעמיים בשבוע, בבריכת "בית הלוחם" בתל אביב. המנוח שחה בכוחות עצמו אף על פי שהיה משותק ביד וברגל שמאל - רק באמצעות הגפיים הימניות (ראו עדותה של מלי בעמ' 55 ש' 10 עד עמ' 56 ש' 8). על מנת להיכנס למים נעזר המנוח במנוף מיוחד שהותקן בבריכה לשם העלאה והורדה של נכים (להלן: " המנוף").

עובר למותו המנוח לא עבד, והשתכר מתגמולים חודשיים שקיבל ממשרד הביטחון בסכום כולל של כ- 13,500ש"ח - ובהם תגמול נצרך לפי נכות בשיעור 100%, עזרת הזולת ודמי ניידות (ראו תעודת עובד ציבור מאת ראש תחום תגמולי נכים ותשלומים באגף השיקום במשרד הביטחון, להלן: " נציג משרד הביטחון"; סומנה ת/6). בנוסף היה המנוח זכאי למענקים שונים ולהחזר הוצאות ממשרד הביטחון - שבממוצע הסתכמו לסכום נוסף של כ- 2,000ש"ח מדי חודש (ראו עדותו של נציג משרד הביטחון בעמ' 113 ש' 9-1; כן ראו פירוט התשלומים למנוח בשנים 2001 -2003, סומנו ת/7- ת/9).

3.         חברת נתיב 2 בע"מ (הנתבעת מס' 5) היא חברת כוח אדם המספקת מלווים לנכי צה"ל - על פי זכאות הנקבעת על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון ובהתאם לצרכי הנכה ומשפחתו (להלן: " נתיב"). נתיב סיפקה למנוח מלווים שעבדו במשמרות - וליוו אותו לכל פעילות שבה עסק במהלך היום, וישנו בביתו בשעות הלילה. ואולם את מרבית זמנו בילה המנוח במחיצתה של אחותו מלי כהן (התובעת מס' 3), שגם הועסקה בעצמה כמלווה שלו על ידי נתיב (לעיל ולהלן: " מלי"; ראו עדותה בעמ' 60 ש' 14 עד עמ' 61 ש' 2).

ביום האירוע נושא התביעה לווה המנוח על ידי הנתבע מס' 4, אליהו כנפו (להלן: " כנפו"). כנפו החל לעבוד בנתיב בחודש ספטמבר 2001 ושימש לאורך השנים כמלווה של מספר נכים. כחצי שנה לפני האירוע, בחודש פברואר 2003 החל לשמש כמלווה גם של המנוח (ראו סעיפים 3-2 לתצהירו). הנתבעת מס' 6, שירביט חברה לביטוח בע"מ, היא המבטחת של נתיב (הנתבעים מספר 4, 5 ו- 6 יחדיו יכונו להלן: " נתבעי נתיב").

4.         "בית הלוחם" (הנתבע מס' 1) הוא מרכז שהוקם על ידי ארגון נכי צה"ל (הנתבע מס' 2) בשנת 1974 - במטרה להציע לנכים ולבני משפחותיהם מגוון של פעילויות ספורט, שיקום, חברה ותרבות (להלן: " בית הלוחם"). הנתבעת מס' 3, מגדל חברה לביטוח בע"מ, היא המבטחת של בית הלוחם (הנתבעים מספר 1, 2 ו- 3 יחדיו יכונו להלן: " נתבעי בית הלוחם"; נתבעי נתיב ונתבעי בית הלוחם יחדיו יכונו להלן: " הנתבעים"). המנוח היה חבר ותיק בבית הלוחם, כבר מעת הקמתו, וכאמור במשך שנים רבות נהג לשחות בבריכת השחייה שבמקום.

בריכת השחייה בבית הלוחם

5.         בריכת השחייה בבית הלוחם היא בריכה אולימפית, בעלת שטח רחצה גדול (להלן: " הבריכה"). בתקינה הרלוונטית נדרש כי בבריכה בגודל כזה יהיו בכל עת לכל הפחות שני מצילים, שלפחות אחד מהם הוסמך על ידי משרד העבודה והרווחה כ"מציל סוג 2" - הסמכה מתקדמת מן ההסמכה הבסיסית להצלה שהיא "סוג 1", ומתאימה לבריכות גדולות (ראו סעיפים 2-1 בפרק א לחוות הדעת שסומנה נ/12 מאת ד"ר בני כנען, מומחה לבטיחות והצלה בבריכה מטעם נתבעי בית הלוחם, להלן: " מומחה ההצלה").

            הבריכה מיועדת הן לשחייה ולטיפולי הידרותרפיה לנכים, והן לבילוי של משפחות הנכים ובהן גם ילדים. על מנת להתאים למגוון פעילויות אלה, מחולקת הבריכה למספר מסלולים: המסלול המרוחק ביותר מעמדת ההצלה מיועד לטיפולים במים, בסמוך לו מסלול מיוחד לשחיית נכים קשים, אחריהם מסלולים נוספים לשחיית נכים ולשחיית נשים בלבד, ולבסוף מסלולים פתוחים המתאימים לכל פעילות - גם לרחצה של ילדים (ראו עדותה של טטיאנה בעמ' 41 ש' 5-1).

עמדת המצילים בבריכה ממוקמת בצד של המסלולים הפתוחים, בערך בנקודת האמצע שבין המים העמוקים למים הרדודים (בסטייה של כ- 5 מטרים לכיוון המים הרדודים). על פי כללי העבודה שהיו נהוגים בבריכה בעת הרלוונטית, המצילים נדרשו לגלות ערנות ולהסתובב סביב הבריכה ולא לשהות רק בעמדת המצילים (ראו סעיף מס' 3 לכללי הבטיחות בבריכה, צורפו כנספח לתצהירו של מיקי עוזאי מנהל אגף הספורט בבית הלוחם; להלן: " כללי הבריכה" ו- " המנהל עוזאי" בהתאמה). עוד נקבע בכללים אלה כי בזמן שמתנהלים טיפולי הידרותרפיה במסלול הטיפולים, חובה על המציל להיות נוכח ליד מסלול זה (סעיף מס' 17 לכללי הבריכה).

המצילים בבית הלוחם בעלי הכשרה להגשת עזרה ראשונה; ונוסף על כן בסמוך לבריכה ישנה מרפאה המאוישת על ידי חובש במשך כל שעות הרחצה, ובה ציוד מתאים לביצוע החייאה כגון "אמבו" להנשמה ו- "דפיברילטור" למתן מכות חשמל. בעמדת המצילים יש טלפון שבאמצעותו ניתן להתקשר למרפאה ולהזעיק את החובש לבריכה (ראו עדותה של טטיאנה בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 27-2).

יום האירוע

6.         העובדות שאין עליהן מחלוקת הן שבשעות הבוקר של יום האירוע הגיע כנפו לביתו של המנוח, לקח אותו לטיפול הידרותרפיה בבית החולים איכילוב, ולקראת הצהריים שבו השניים הביתה לארוחה ולמנוחה. מאוחר יותר יצאו כנפו והמנוח לבית הלוחם, ובסביבות השעה 15:00 הגיעו לבריכה, פנו למלתחות שם סייע כנפו למנוח ללבוש בגד ים, ולאחר מכן הוריד כנפו את המנוח לבריכה באמצעות המנוף (ראו סעיף 18 לתצהיר כנפו, וכן עדותו בעמ' 302 ש' 14-10 ובעמ' 303 ש' 15-8). המנוח החל לשחות במסלול המיועד לנכים קשים וסמוך למסלול הטיפולים (ראו סעיף 4 לתצהיר טטיאנה), וכנפו שאינו יודע לשחות לא נכנס עימו למים. בנקודה זאת טוען כנפו כי הוא נשאר לעמוד ליד המנוף במתחם הבריכה ושמר על קשר עין עם המנוח (ראו סעיף 19 לתצהירו). ואולם לטענת התובעים, בעוד שכנפו אמור היה להשגיח על המנוח בעת השחייה הוא עזב את שטח הרחצה, ישב על הדשא שמעבר לגדר הבריכה, ולא הבחין בנעשה בבריכה.

בעת האירוע היו שתי מצילות במשמרת בבריכה - רות גטניו מצילה מוסמכת "סוג 1" (להלן: " רות"), וטטיאנה צ'ירנשוב מצילה מוסמכת "סוג 2" (לעיל ולהלן: " טטיאנה", תעודת ההסמכה סומנה נ/9). בנוסף, האחראי על צוות המצילים בבית הלוחם, שמעון קולכשטיין, טיפל בנכה אחר במסלול לטיפולי הידרותרפיה הסמוך למסלול שבו שחה המנוח (להלן: " שמעון", ראו סעיף 5 לתצהיר שמעון). עוד הוברר כי ביום האירוע, שחל במהלך חופשת הקיץ בבתי הספר, הבריכה המתה משפחות ומתרחצים - ועל כן המסלולים הפתוחים היו עמוסים יותר ממסלולי השחייה לנכים (ראו עדותה של טטיאנה בעמ' 44 ש' 19-6).

7.         שמעון מסר בעדותו כי בעת האירוע הוא שחה במסלול הטיפולים, הלוך וחזור, עם מטופל שצף על גבי גלגל (ראו עדותו בעמ' 62 ש' 15 עד עמ' 63 ש' 10). שמעון הוסיף כי בהיותו אחראי על המצילים בבריכה, כאשר הוא מבצע טיפול במים הוא נוהג גם להשקיף סביבו ולהשגיח על הרחצה בבריכה - וכך היה אף באותו מקרה. בשלב מסוים של הטיפול, כאשר הוא נע עם המטופל מן המים העמוקים לכיוון המים הרדודים בבריכה, הבחין שמעון לדבריו במנוח צף על פני המים באזור המים הרדודים במסלול הסמוך (ראו עדותו בעמ' 63 ש' 26-12). בשלב זה שמעון לדבריו קרא בצעקה למלווה של המטופל שלו, שהגיע בריצה להחליף את שמעון בהחזקת הגלגל - ושמעון מצידו צלל לכיוונו של המנוח, הפך אותו, וסחב אותו לדופן הבריכה שבמים הרדודים. שמעון הוסיף וצעק לטטיאנה המצילה שתקרא לחובש, ובינתיים הוציא את המנוח מן המים והחל בביצוע החייאה. לדבריו של שמעון עד להגעת החובש שהיה באותה עת בכוננות (להלן: " החובש"), פרק זמן של דקה או שתיים, הוא הספיק לקבע את ראשו של המנוח, לבדוק דופק ונשימה, לסלק הפרשות מדרכי הנשימה, ואף להתחיל בהנשמה (עמ' 66 ש' 3 עד עמ' 68 ש' 7).